החלטה בתיק רע"א 3847/10

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא א' אברהם) בבר"ע 16/10 מיום 25.3.2010, במסגרתה נדחתה חלקית בקשת רשות ערעור מטעם המבקשים על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ע' טאהא) מיום 16.9.2009.

רקע עובדתי

1.        רמזי, כאמל ואלברט לחאם (להלן: המבקשים) וסמיר, אמיל, נביל וואסף לחאם (להלן: המשיבים) הם הבעלים במשותף של חלקות 7,8 ו-10 בגוש 16521 בנצרת (להלן: המקרקעין). המבקשים הם בעלים של 37.5% מהמקרקעין והמשיבים הם בעלים של 62.5% מהמקרקעין. משנת 2000 פעל במקרקעין עסק של חניון בתשלום. בשנת 2008 התגלע סכסוך בין הצדדים לאחר שהמבקשים סגרו את שערי החניון, ריתכו אותם ומנעו גישה למקרקעין. בעקבות כך הוגשה לבית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת ע' הוד) בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת ת"א 14059-11-08. בהחלטה מיום 27.11.2008 הורה בית משפט השלום על הסרת הריתוך. בעקבות החלטה זו, פתחו המבקשים את שערי החניון לציבור הרחב, איפשרו כניסה ויציאה חופשית מהמקרקעין, חנייה עליהם ושימוש בהם כאילו מדובר היה בשטח ציבורי.

החלטתו של בית משפט השלום

2.        בעקבות המתואר לעיל פנו המשיבים לבית משפט השלום בת"א 2094-09-09 וטענו כי פתיחת שערי החניון לציבור הרחב פוגעת בזכויותיהם הקנייניות. לחיזוק טענותיהם הציגו המשיבים בפני בית משפט השלום תמונות שמהן עולה כי אכן מספר רב של רכבים ואוטובוסים חונים במקרקעין. המשיבים טענו כי זהו מצב בלתי נסבל מבחינתם וכי זכותו של בעל מקרקעין ליהנות מהמקרקעין שבבעלותו ולעשות שימוש סביר ורגיל באותם מקרקעין, עד פירוק השיתוף בין הבעלים במשותף. מנגד טענו המבקשים בפני בית משפט השלום כי אינם מתנגדים להתקנת מנעול בשער המוצב בכניסה למקרקעין, אך התנגדו להצבת גדר סביב המקרקעין, שכן לשיטתם המקרקעין משמשים אותם וכן אחרים כמעבר להולכי רגל לחלקות אחרות סמוכות שחלקן בבעלות משותפת שלהם עם אחרים.

3.        בית משפט השלום קבע כי אין לקבל את טענת המבקשים בעניין זה. בית משפט השלום ציין כי סעיף 30 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) קובע כי בעלי רוב החלקים במקרקעין המשותפים רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם, וכי רק דבר החורג מניהול ושימוש רגילים טעון הסכמת כל השותפים. בית המשפט קבע כי במקרה זה, כל אשר מבקשים המשיבים הוא הצבת גדר סביב המקרקעין והתקנת מנעול, וכל זאת כדי לא לאפשר לציבור הרחב לעשות שימוש במקרקעין כבשלו. בית המשפט קבע כי דרישה זו סבירה בעיניו, הגיונית ואף תואמת את הוראות החוק. כן קבע כי המעבר מהמקרקעין לחלקות אחרות שהמשיבים אינם בעלים במשותף בהן אינו שימוש סביר, ומכל מקום, מאחר שהמשיבים הם בעלי רוב הזכויות במקרקעין הם רשאים לא להתיר שימוש כזה. יש לציין כי בית משפט השלום קבע כי מדובר במקרקעין ריקים, למעט בניין אחד שהוקם על חלקה 10.

4.        לאור האמור לעיל, קיבל בית משפט השלום את הבקשה והורה כדלקמן:

(א) המשיבים יהיו רשאים להתקין גדר סביב המקרקעין;

(ב) המשיבים יהיו רשאים להתקין מנעול בשער המותקן בכניסה למקרקעין ומפתחות למנעול זה יימסרו לכל אחד מהשותפים;

(ג) על המבקשים נאסר לפרוץ את המנעול או את הגדר שתותקן או להסירם ונאסר עליהם לאפשר את כניסת הציבור הרחב למקרקעין. עם זאת נקבע כי אין בכך כדי לאסור על מי מהצדדים לאפשר כניסה של מבקרים מטעמם למקרקעין;

(ד) הובהר כי כניסת מבקרים למקרקעין אין משמעה מתן היתר למי מהצדדים לעשות שימוש במקרקעין שבמהותו משרת את השימוש במקרקעין הסמוכים ואינו קשור לשימוש במקרקעין עצמם;

(ה) כן הובהר כי אין בהחלטה זו כדי לפטור את המשיבים מקבלת היתר בנייה כדין מקום שהדבר דרוש על פי חוק.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.        על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת בקשה זו קבלו המבקשים על מתן ההיתר להקמת הגדר ועל ההחלטה המונעת מבעלי מקרקעין שכנים להיכנס או לעבור למקרקעין שבבעלות המשותפת עם המשיבים. לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה ולאחר שמיעת טענות הצדדים בעל פה, בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור עליה.

6.        בית המשפט המחוזי קבע כי מקובלת עליו קביעת בית משפט השלום לפיה בידי רוב השותפים במקרקעין לקבוע את הניהול הרגיל של מקרקעין משותפים. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לא שוכנע שהיה מקום לקבוע בשלב זה, בו טרם נשמעו הראיות, כי הצבת גדר סביב המקרקעין היא בבחינת ניהולם הרגיל. בית המשפט המחוזי ציין כי לפי התרשמותו בפי המבקשים טענות לפגיעה קשה שעלולה לנבוע מהצבת גדר סביב המקרקעין וכי טענות אלה אינן מופרכות על פניהן ומצריכות בירור. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי כי איננו סבור כי היה מקום לתת היתר בגדרו של צו עשה זמני בשלב כה מוקדם של ההתדיינות. כן ציין כי היה די בהחלטה האוסרת על הציבור הרחב להיכנס למקרקעין, בהצבת שומר שימומן בידי השותפים, וכיוצא באלה הנחיות, שימנעו מהציבור הרחב את השימוש במקרקעין.

           מן הצד האחר, בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המבקשים ביחס להחלטה האוסרת על בעלי החלקות הסמוכות להיכנס למקרקעין, וקבע כי אינו רואה בה משום טעות. זאת, מהטעם שהאיסור על הציבור הרחב לעשות שימוש במקרקעין חל גם על בעלי מקרקעין סמוכים. עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי נהיר שאם בעלים של מקרקעין סמוכים הוא גם שותף במקרקעין נשוא הבקשה, כי אז יש בידו לעשות שימוש במקרקעין מכוח בעלותו או שותפותו.

7.        לאור כל האמור לעיל, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה באופן חלקי, בכך שהורה על ביטול מתן ההיתר שנתן בית משפט השלום להקמת גדר סביב המגרש והותיר את שאר חלקי ההחלטה על כנם.

           מכאן הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה